שיר יום הולדת לסבא — עם השם והסיפורים שלו

קשה לקנות משהו לסבא. יש לו כבר את הכלים, את הכובע ואת הכיסא הקבוע שאף אחד לא מתיישב עליו. מה שכן משמח אותו זה שהנכדים זוכרים: את הסיפורים מהצבא, את השש־בש במרפסת, את המשפט שהוא אומר בכל פעם שמישהו יוצא בלי מעיל. שיר שבנוי מהדברים האלה הוא מתנה שהוא ישמור קרוב, ויבקש להשמיע לכל מי שבא לבקר.

כותבים כמה שורות עליו — איך קוראים לו בבית, מה הוא אוהב, מה למדתם ממנו — ובוחרים סגנון. הבינה המלאכותית כותבת את המילים, מלחינה ושרה בקול אמיתי, עם עטיפה מצוירת, בתוך דקה בערך. משמיעים בארוחה המשפחתית, ושולחים את הקישור לכל הדודים בקבוצה.

הדרך הקצרה ללב של סבא היא המוזיקה של כשהוא היה בן עשרים. מבקשים סגנון, לא שיר מפורסם:

• זמר עברי עם אקורדיון לסבא ששר בשירה בציבור ויודע את כל המילים.
• רוקנרול או דו־וופ לסבא שעדיין מתופף ברגל כשיש רדיו.
• שיר להקה צבאית עם מקהלה ותופים לסבא שמתגעגע לימים ההם.
• סווינג או טנגו לסבא שפעם רקד, או מוזיקה מזרחית ישנה עם עוד וכינור לסבא שגדל עליה.

כותבים את זה בתיאור — למשל „זמר עברי ישן עם אקורדיון ומקהלה” — והמנגינה מולחנת בהתאם.

רוב הסבים נהנים מעקיצה הרבה יותר מאשר ממחמאות, אז בית ראשון שובב על חוש הכיוון האגדי שלו או על הדעה שלו על המכוניות של היום יצחיק את כל החדר. ואז נותנים לבית האחרון להתהפך: הטיולים שעשיתם יחד, מה שהוא לימד אתכם, מה תספרו עליו לילדים שלכם. המעבר הזה מצחוק לכנות הוא מה שזוכרים. ליום הולדת עגול — שבעים, שמונים, תשעים — מדפיסים את המילים על פוסטר עם קוד QR שמנגן את השיר (במנוי) ותולים אותו במסגרת על הקיר שלו.